פסק-דין בתיק ת"ק 57562-03-11 - פסקדין

בפני תביעה לתשלום פיצויים בגין איחור במסירת דירה.

1. להלן העובדות שאינן שנויות במחלוקת. התובעים רכשו ביום 26.7.06, דירה מאת חברת חפציבה מ.א. בע"מ (להלן  - חפציבה). לימים נקלעה חפציבה לקשיים. בהתאם להסדר שגובש בבית המשפט המחוזי בירושלים,  נכרת הסכם  רכישה חדש בין התובעים ובין חברת אלקטרה השקעות (1998)בע"מ (להלן - אלקטרה).

2. הסכם הרכישה עם אלקטרה הומחה לנתבעת בתחילת שנת 2009 (להלן  -ההסכם). על פי סעיף 6.1 להסכם,  מועד המסירה נקבע ליום  28.2.10 (להלן - מעד המסירה המקורי).  

3. בפועל, נמסרה הדירה, שנה לאחר מכן,  בחודש פברואר 2011.   על פי ההסכם, בגין כל חודש איחור במסירת הדירה, זכאים הרוכשים לפיצוי של 1,724 ש"ח (סעיף 3 לנספח ב' להסכם). 

4. על פי הרישומים שבידי הנתבעת, ואשר לא הוכחשו על ידי התובעים, התובעים פגרו בתשלום לתקופה כוללת של עשרה חודשים (להלן - תקופת הפיגור בתשלום). 

5. סעיף 8  להסכם מפרט את המקרים בהם יידחה מועד המסירה המקורי כדלקמן:

6. התובעים טוענים כי על פי ההסכם, מועד המסירה המקורי הקבוע בסעיף 6.1 נדחה ב- 90 ימים  בהתאם לסעיף 8.6 להסכם ולכן מגיע להם פיצוי על איחור במסירה לתקופה של תשעה חודשים. בהתאם לכך על הנתבעת לפצותם בסך של 15,516 ש"ח וכן פיצוי על הוצאות ועגמת נפש.  בסך הכל, התובעים תובעים  30,000 ש"ח.

7. הנתבעת טוענת מנגד, כי בנוסף לדחיית מועד המסירה המקורי בשלושת החודשים הקבועים בסעיף 8.6 להסכם, יש לדחות המועד בתקופות נוספות על פי הפירוט הבא -  בעשרה חודשים נוספים בגין איחור בתשלומים (סעיף 8.2 להסכם); וכן בארבעה חודשים נוספים  בגין השינויים שהתבקשו על ידי הרוכשים (סעיף 8.6.3 להסכם). אשר על כן, לפי עמדת הנתבעת מועד המסירה  המקורי נדחה בשנה וחמישה חודשים לעומת המועד המקורי.  בפועל הדירה נמסרה באיחור של  12 חודשים לעומת המועד המקורי, לכן לטענתה לא מגיע לתובעים  כל פיצוי. 

8. התובעים  טענו בדיון כי דחו את המועד התשלומים בשל אי סדרים שהיו באלקטרה  ולאחר מכן בשל אי סדרים  גם אצל הנתבעת. לטענתם ניסו לשלם המועדים הקבועים בהסכם ואולם גם אלקטרה ולאחר מכן הנתבעת לא שיתפו פעולה  בין היתר בשל אי המצאת תלושי תשלום שיה עליה להמציא לתובעים לפי  חוק המכר.

9. נציג הנתבעת טען בדיון כי לא הייתה כל מניעה מצידה לקבלת התשלומים במועדם.  הנתבעת ספקה תלושים לדיירים האחרים ולא הייתה כל מניעה לספקם גם לתובעים לו פנו לשלם את התשלומים בזמן. עוד ציין כי בהתאם לתרשומת שערך בעקבות פגישה בינו ובין   התובעים,  אותה הציג לבית המשפט במועד הדיון (להלן - תרשומת השיחה), הללו ביקשו לדחות את מועד התשלומים בתמורה לדחיית מועד המסירה.  מכאן יש ללמוד, כך  לטענת הנתבעת, שלא הייתה מניעה לקבלת התשלום מצידה  אלא קושי מצד התובעים למלא את ההתחייבות במועדה.

10. יצויין כי בדיון ציינה הנתבעת כי חלק מן הפיגורים היו קודם להמחאת ההסכם מאלקטרה אליה. בתקופה זו פיגרו התובעים בשלושה וחצי חודשים (שורה 27 בעמ' 2 לפרוטוקול הדיון).

11. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי למסקנה לפיה  על הנתבעת לפצות את התובעים על איחור במסירת הדירה. ואולם כפי שיפורט להלן, הפיצוי המגיע לתובעים יינתן רק לגבי חלק מתקופת האיחור ולא בגין תשעה חודשים כפי שנתבע על ידם.

12. התובעים לא הצליחו להרים את הנטל המוטל עליהם להוכיח כי האיחור בתשלום מצידם נגרם כתוצאה מהתנהלות הנתבעת. מתרשומת השיחה עולה תמונה שונה לחלוטין מזו שהוצגה על ידי התובעים. מן התרשומת עולה כי התובעים ניסו לדחות את מועד התשלומים מטעמיהם הם ולא מטעמי חוסר ארגון מצד הנתבעת.

13. השאלה היא האם הסנקציה המוסכמת הקבועה בסעיף בסעיף 8.2  להסכם,  הקובעת  כי מועד המסירה יידחה בשיעור זהה לאיחור בתשלום,  הינה סנקציה מוסכמת הניתנת לאכיפה או שמא לבית המשפט שיקול דעת להפחיתה בנסיבות המקרה דנן. 

14. אסביר. איני בטוחה כלל ועיקר כי איחור בתשלום כפי שהיה במקרה דנן, מצדיק איחור כה רב במועד המסירה. ודוק, אין הכוונה למקרים בהם הרוכשים טרם שילמו את מלוא התמורה במועד המסירה, אלא במקרה דוגמת זה שלפנינו בו במועד המסירה הרוכשים שילמו זה מכבר את מלוא התמורה אלא  שבמהלך הבניה אחרו בתשלום זה או אחר ביחס ללוח התשלומים הקבוע בהסכם. בנסיבות אלו, נראה כי לא קיים יחס סביר בין הסנקציה המוסכמת  להפרה ולא נראה כי האיחור במסירת הדירה בפועל נגרם כתוצאה מהאיחור בתשלום .